<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ד"א אשר יחסר לו [דברים ט"ו] לפי מה שהוא חסר, הראוי לפת פת, והראוי למעה מעה. ופסק כדאסיק בגמרא [שבת קי"ח ע"א] (לו) [לן] נותנין לו פרנסת לינה פוריא ובי סדיא ומזון ב' סעודות, פי' שיוליך עמו מזון סעודה אחת והוא רובע הקב ו' ביצים כההיא מככר בפונדיון וכו'. ומכאן פסק נהגו ליתן פת לעני ההולך ממקום למקום עד כדי שיוכל להגיע למקום שהוא הולך ללון.
מאחד אחיך [דברים ט"ו]. זה מאב, מאחד מלמד זה מן האם, ומלמד שאחיך מן האב קודם לאחיך מן האם, וכן הפסק, וכן בפרפראות יליף ליה בך אביון ר"ת להפך אותיות אב, מאחד אחיך ר"ת להיפך אותיות אם, והקדים הכתוב אב לאם ללמד שקודם לך במתנה. באחד שעריך. אם היה יושב בשער אחד ולא היה זז ממקומו אז אינו מצווה לפרנסו מכאן אמרו אם היה אחד עני מחזר על הפתחים אין מוזקקין לו. ומ"מ בגמרא אסיק אין נזקקין לו במתנה מרובה אבל מוזקקין לו במתנה מועטת.
<h2>דף ט:</h2>
ד"א פתוח תפתח [דברים ט"ו]. פסק זו מצות עשה לשדלו לעני בדברים טובים, וכן הוא אומר (ישעי' נ"ח י') ותפק לרעב נפשך מכאן דגדול המדבר לעני דברים טובים מן הנותן לו צדקה. ולכך טוב שיתן צדקה מועטת בדברים טובים, מן הנותן יותר בדברים רעים, שעובר על מצות לאו אל ירע לבבך וגו'. וטוב הנותן לתוך קופה של צדקה, לאפוקי מן הנותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה.
<h2>דף כא.</h2>
למען תלמד וגו' [דברים י"ד]. זו היא ששנינו גדול מעשר שמביא אדם לידי לימוד שהרי כשמוליך אותו לירושלים ורואה בית המקדש וכהנים בעבודתם וסנהדרין מצוין לישראל המצות ומלמדין, הוי למען תלמד.
<h2>דף קנ.</h2>
ופסק פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול. פי' אם הקדימו לזמן פרוזבול אז כבר נמסרו ביד בי"ד ואינו משמט, אבל המאוחר פסול דאם כן עדיין לא נמסר החוב ביד בי"ד. ופסק דאין כותבין פרוזבול אלא אם כן יש ללוה קרקע, דלא סמכה דעתיה אבל יש לו קרקע כל שהו כותבין עליו פרוזבול, במס' פיאה [פ"ג מ"ו] תנא ליה, ופי' רשב"ם לפי דקרקע אין לו אונאה. וק"ק דביטול מקח יש לו. ופרי"ץ לכך די בקרקע כל שהוא דמצי להיות גובה וחוזר וגובה כי קטינא דאביי [כתובות צ"א ע"ב]. ופסק אפי' אין לו קרקע, אם מזכהו מלוה ללוה בקרקע כל שהו, כותבין עליו פרוזבול.
